שובה של רות מן הגורן אל נעמי טעון במתח רב לגבי עתידן. כעת, רות מציגה בפני חמותה את המתנה שהעניק לה בועז, מתנה שנושאת עמה משמעות מעשית וסמלית כאחד, ונועדה להרגיע את חששותיה של נעמי.
הפרשנים מסכימים כי המתנה, שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִים, אינה מהווה תשלום, מוהר או כסף קידושין למטרת נישואין [מלבי"ם, אלשיך]. מדובר במתנה שנועדה למטרה פשוטה ומיידית כדי שרות לא תשוב בידיים ריקות, וכדי שתהיה להן סעודת בוקר לאכול [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. עם זאת, מתעוררת השאלה מדוע איש עשיר ומכובד כבועז מסתפק במתנה כה צנועה ופשוטה. על כך מוסבר כי רות מדגישה את המילים נָתַן לִי כדי לשמור על כבוד המעורבים: אילו בועז היה שולח את השעורים ישירות לנעמי, היה זה נחשב לדורון קטן ומבזה ביחס למעמדו. אך מכיוון שהמתנה ניתנה לרות, שהייתה ענייה מרודה, על מנת שהיא עצמה תעניק אותה לנעמי, הרי שזהו שי ראוי ומכובד בערכים שלה [אלשיך].
רובד נוסף ועמוק בפסוק טמון במילה "אלי". על פי מסורת ההלכה, המילה נקראת אך אינה כתובה בפסוק, בו נכתב רק כִּי אָמַר [תורה תמימה]. תופעה זו מרמזת על כפילות במאורעות או באמירות. יש הסבורים כי הדבר מצביע על כך שרות חזרה והגידה את הדברים לנעמי פעמיים [מנחת שי].
לעומת זאת, פרשנים אחרים רואים בכך רמז לשתי אמירות נפרדות של בועז, האחת גלויה והשנייה נסתרת. האמירה הגלויה והמפורסמת היא ההוראה אַל־תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל־חֲמוֹתֵךְ. האמירה הנסתרת, שאותה לחשה רות לנעמי בסוד, היא הבטחה רוחנית שעתידים לצאת ממנה שישה בנים מבורכים, כנגד שש השעורים [חומת אנך].
גישה נוספת קושרת בין המילה החסרה למילה הָאֵלֶּה. לפי פירוש זה, בועז כלל לא אמר את המילה "אלי" בקול רם, אלא רק חשב בליבו על הברכות הרוחניות העתידיות ולכן המילה אינה כתובה. רות השתמשה במילה הָאֵלֶּה כדי להצביע על השעורים הפיזיות והנראות לעין שקיבלה בפועל, בעוד שהברכה הנסתרת נותרה בליבו של בועז ולא נאמרה במפורש [אלשיך].