תארו לעצמכם שאתם חוזרים הביתה אחרי זמן מותח, ורוצים לשמח מישהו שדואג לכם מאוד. זה בדיוק מה שקורה לרות כשהיא חוזרת אל חמותה נעמי. רות מראה לנעמי מתנה שבועז נתן לה: שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִים. המתנה הזו היא לא כסף או תשלום מיוחד, אלא פשוט אוכל, כדי שיהיה להן מה לאכול בארוחת הבוקר ושלא תחזור בידיים ריקות, כי בועז אמר לה: אַל־תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל־חֲמוֹתֵךְ.
אולי אתם שואלים את עצמכם, למה איש כל כך עשיר ומכובד כמו בועז נותן מתנה כל כך פשוטה? התשובה מסתתרת במילים שרות אומרת: נָתַן לִי. אם בועז העשיר היה שולח מתנה קטנה כזו ישירות לנעמי, זה היה יכול להעליב אותה. אבל בגלל שהוא נתן את המתנה לרות הענייה, כדי שהיא בעצמה תעניק אותה לנעמי, זו הופכת להיות מתנה יפה, מכבדת וראויה.
בפסוק הזה מסתתר גם סוד. כשקוראים את הפסוק אומרים את המילה אֵלַי, אבל בספר התנ"ך היא בכלל לא כתובה, אלא נכתב רק כִּי אָמַר. הדבר הזה רומז לנו שהיו כאן שתי אמירות. האמירה הראשונה והגלויה היא ההוראה הפשוטה להביא את האוכל לנעמי. האמירה השנייה היא סוד שרות לחשה לנעמי: בועז בירך אותה שבעתיד ייוולדו לה שישה בנים מבורכים, בדיוק כנגד שש השעורים שהיא מחזיקה בידיה.