באישון לילה, על גורן התבואה, מתרחש רגע דרמטי של הבטחה, ריסון עצמי ודאגה לעתידה של אישה חסרת כל. הדו־שיח חושף את המתח שבין חובת המשפחה, סכנות הלילה והמאבק הפנימי ביצר.
בועז פותח בהזמנה מרגיעה ומצווה עליה לִינִי הַלַּיְלָה. המילה לִינִי מבטאת שינה, ויש המציינים כי האות ל' במילה זו נכתבה במסורת בגופן גדול, רמז ללינה שלווה וגדולה שנועדה להשקיט את נפשה הסוערת והדואגת של רות כדי שתוכל לישון ברוגע [אגרת שמואל]. רות, ששמעה לפתע שיש גואל קרוב יותר, חשה מבוכה וביקשה לעזוב, אך בועז הורה לה להישאר [אגרת שמואל]. הוא פקד עליה שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר כדי להגן עליה מפני סכנות הלילה ופגיעתם של נערים פוחזים אם תשוטט לבדה בחושך [רלב"ג], וכן כדי להוכיח לה שאינו סולד ממעשתה הנועז ושלא תעזוב בבושת פנים [אלשיך]. מעבר לפשט, טמונה כאן נבואה והבטחה לעתיד: זהו הלילה האחרון שבו תלון ללא קורת גג וללא איש; החל ממחר תמצא מנוחה ונחלה ותהפוך לעקרת בית [רש"י, תורה תמימה].
לקראת הבוקר, בועז מציג את תוכניתו ואומר אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב. המילה טוֹב מתפרשת בכמה אופנים. יש הסבורים כי זהו שמו הפרטי של הגואל הקרוב [ביאור שטיינזלץ, רלב"ג]. מנגד, יש החולקים על כך וסבורים כי הכוונה היא שפעולת הגאולה תהיה טובה עבור רות, שכן מדובר באדם מכובד וחשוב [אבן עזרא], או שהגואל יעשה זאת ברצון ובאופן חיובי [אגרת שמואל]. הפרשנים מדייקים בלשון הפסוק: בועז אמר על הגואל הראשון "אִם יִגְאָלֵךְ" (ללא המילה חפץ), ואילו על עצמו אמר "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ... וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי". בועז הבין שהגואל הראשון אינו אדם רוחני, ואם יגאל את רות יעשה זאת רק מתוך בושה ולא מתוך רצון אמיתי, בניגוד לבועז שיעשה זאת בחפץ לב [אגרת שמואל]. למעשה, בועז תכנן אסטרטגיה מחושבת: הוא ידע שהגואל מעוניין לגאול את השדה בלבד, ולכן יתנה את קניית השדה בלקיחת רות לאישה, מעין ייבום שנועד להקים שם למת ולשחרר את האישה מזיקתה הרוחנית לבעלה המנוח. בועז צפה שהגואל יסרב לכך, וכך תיסלל הדרך עבורו לשאת את רות [אלשיך].
בועז חותם את דבריו בהכרזה חַי־ה', שבועה שנועדה לשתי מטרות שונות המשלימות זו את זו. כלפי רות, השבועה נועדה לנסוך בה ביטחון. רות חששה שבועז רק דוחה אותה בקש ומוציא אותה "בדברים", ולכן נשבע לה כדי שתאמין שכוונותיו רציניות [רש"י, רלב"ג]. כלפי עצמו, השבועה נועדה לשמש כלי נשק במאבק הפנימי. הימצאותם של גבר ואישה פנויים יחד בלילה עוררה את יצר הרע של בועז לקטרג ולפתות אותו לחטוא. כדי להכניע את יצרו, הזדרז בועז ונשבע בשם ה' שלא ייגע בה הלילה, אלא יישא אותה רק בהיתר ועל ידי נישואין כדת [רש"י, תורה תמימה]. שבועה זו חלה אפוא על שני התנאים יחד: כלפי יצרו נשבע שלא יגע בה עד שידבר עם הגואל, וכלפי רות נשבע שאם הגואל יסרב – הוא עצמו יגאל אותה בוודאות [מלבי"ם].