לאחר שעות הלילה המתוחות, רגעי ההשכמה טומנים בחובם סכנה גדולה לשמם הטוב של בועז ורות. שעות אלו דורשות פעולה זהירה ומהירה כדי למנוע לזות שפתים וחילול ה', תוך שמירה על כבודה וביטחונה של רות.
וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד־הַבֹּקֶר מעיד על חסידותו העצומה של בועז, אשר שהה במחיצתה זמן רב במהלך הלילה וכבש את יצרו לחלוטין [תורה תמימה, אגרת שמואל, אשכול הכופר]. רות עצמה לא ישנה באותן שעות, אלא המתינה בדריכות לעלות השחר [אשכול הכופר].
וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, כלומר, היא קמה ממקום משכבה ויצאה לדרכה עוד לפני שהאיר היום, כדי שלא תזוהה [ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי בועז הוא זה שהעיר אותה וזירז אותה לקום באישון לילה, מתוך הבנה שאין זה מכבודו שהדבר יתפרסם [רש"י, רלב"ג]. רות עצמה קמה בחשש כבד, שכן פחדה שמא יבחינו בה ויחשדו בה [אלשיך].
הקביעה וַיֹּאמֶר אַל־יִוָּדַע כִּי־בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן מעוררת מחלוקת מרתקת בקרב הפרשנים באשר לנמען של דברים אלו. גישה אחת גורסת כי בועז פנה אל נעריו ובני ביתו, והזהיר אותם שלא יגלו לאיש על נוכחותה של רות במקום [מלבי"ם, אגרת שמואל]. מנגד, פרשנים אחרים דוחים אפשרות זו, שכן בועז ורות פעלו בסתר מוחלט ואיש מלבדם לא ידע על כך, ולכן מפרשים כי בועז אמר דברים אלו בלבו, כמחשבה בינו לבין עצמו [אשכול הכופר]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאמירה זו הייתה למעשה תפילה חרישית לה'. בועז היה שטוח על פניו כל אותו הלילה והתחנן לפני בוראו שהדבר לא יתגלה, כדי שלא יתחלל שם שמים. הוא חשש שאנשים יחשדו שאדם צדיק כמותו חטא, או לחלופין, שיצדיקו אותו אך יאשימו את רות שרדפה אחריו למטרות זנות [תורה תמימה, אלשיך, נחל אשכול, אגרת שמואל, אשכול הכופר].
כדי להבטיח את הסודיות ולמנוע חשד, בועז נקט בפעולת הסוואה חכמה. הוא הבין שאם רות תשוב לעיר מוקדם בבוקר בידיים ריקות, הרואים יחשדו בה ששהתה בגורן למטרות פסולות. לכן, הוא מדד לה בעצמו שש מידות שעורים, כדי שהרואים יחשבו שהיא פשוט התעכבה בגורן עד שעה מאוחרת לצורך איסוף תבואה רבה, וכעת היא שבה לביתה מן העבודה [אלשיך, אגרת שמואל]. העובדה שבועז מדד את השעורים בעצמו ישירות לתוך מטפחתה של רות, ולא ביקש מנעריו להביא שק, מדגישה את רצונו לשמור על סודיות מוחלטת [אגרת שמואל, אשכול הכופר]. רות נשאה את המשא הכבד על גבה כדרך הגברים ולא על ראשה כדרך הנשים, ובועז אף ליווה אותה בדרכה חזרה לעיר כדי להגן עליה מפני פגיעתם של אנשים רעים בטרם יעלה האור [אגרת שמואל, אלשיך].