רות, פרק ג׳, פסוק י״ד

רות המתינה ערה בדריכות ווַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד־הַבֹּקֶר, בשעות שבהן הפגין בועז חסידות עצומה וכבש את יצרו. מתוך חשש כבד ללזות שפתיים, היא יצאה לדרכה באישון לילה ווַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, עוד לפני שהאיר היום, ייתכן שאף בעידודו של בועז שזירז אותה ללכת כדי להגן על כבודם. דברי בועז, וַיֹּאמֶר אַל־יִוָּדַע כִּי־בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן, נאמרו כתפילה חרישית לה' שלא יתחלל שם שמיים בחשד לחטא, או לחלופין כאזהרה לנעריו ומחשבה בלבו. כדי להבטיח סודיות מוחלטת ולגרום לרואים לחשוב שרק התעכבה באיסוף תבואה, בועז צייד אותה בעצמו בשעורים רבות וליווה אותה בדרכה חזרה לעיר.