רות, פרק ג׳, פסוק י״א

בועז מבקש להרגיע את חרדותיה של רות מפני דחייה או בושה ציבורית, ואומר לה אַל תִּירְאִי. הוא מתחייב בפניה כי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ וידאג לנישואיה, שכן מעשיה הנועזים לא המאיסו אותה עליו אלא הוכיחו את כוונותיה הטהורות לשם ה'. כדי להפיג את החשש מדעת הקהל, הוא מבהיר כי כָּל שַׁעַר עַמִּי, כלומר מנהיגי העיר וחברי הסנהדרין, מכירים בערכה, ולכן איש לא ילעג לה או יתנגד לנישואיו עמה. הוא חותם בהכרזה כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ, המעידה על עוצמתה הרוחנית וצניעותה, ובכך גם מבהיר שמות בעלה הקודם לא נבע מחוסר מזל שלה, אלא שהיא אישה המביאה עמה ברכה.