בועז פותח בהליך משפטי ומשפחתי פומבי מול הגואל וזקני העיר, ומציג בפניו הצעה הנוגעת לגאולת קרקע משפחתית ולדאגה לאלמנה חסרת כל. בפנייתו, בועז מנסח את דבריו בזהירות ובתכנון מוקדם, כדי להוביל את הגואל לקבל החלטה גורלית.
במוקד הדיון עומדת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה. הפרשנים מציעים מספר גישות כדי להסביר מדוע בועז מתייחס לקרקע כ"חלקה" ולא כשדה שלם. גישה אחת מסבירה כי מדובר היה בשדה גדול מאוד, ואלימלך היה הבעלים של חלק מסוים ממנו בלבד [אבן עזרא]. הסבר נוסף קושר זאת להיסטוריה המשפחתית: בועז, אלימלך והגואל היו קרובי משפחה שירשו יחד שדה אחד גדול מאבותיהם וחילקו אותו לשלושה חלקים. לכן, בועז מדגיש שמדובר בחלק מנחלתם המשותפת, וראוי שהגואל יקנה אותו כדי למנוע את מכירתו לאדם זר מחוץ למשפחה [אגרת שמואל].
מנגד, יש המפרשים כי השדה כולו היה שייך לאלימלך, אך לאחר מותו ומות בניו, הקרקע חולקה בין נעמי לרות כחלק מגביית כתובתן. לפי פירוש זה, בועז משתמש במילה "חלקת" משום שבשלב זה הוא מציג לגואל במכוון רק את החצי השייך לנעמי, ומסתיר ממנו לעת עתה את החלק הנוגע לרות [מלבי"ם, אגרת שמואל]. טקטיקה זו נועדה לגרום לגואל להסכים תחילה לקניית השדה, לפני שיתברר לו שהעסקה כוללת גם את קניית חלקה של רות, דרישה שתוביל לבסוף לסירובו מחשש לפגיעה כלכלית בנחלתו שלו [אגרת שמואל].
באשר למילה מָכְרָה, הפרשנים מסכימים כי נעמי טרם מכרה את השדה בפועל לאדם אחר. הכוונה היא שנעמי החליטה למכור את הקרקע, והעמידה אותה למכירה פומבית כך שכל הרוצה יוכל לקנותה [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הסיבה למכירה נובעת ממצוקה קיומית: נעמי ורות לא יכלו לעבד את האדמה בכוחות עצמן, והיו זקוקות בדחיפות לכסף כדי לממן את כלכלתן [ביאור שטיינזלץ].
מצוקה זו משתקפת גם בתוספת המילים הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. ציון חזרתה של נעמי ממואב נועד להדגיש את עוניה המרוד, שכן היא שבה חסרת כל ואף יחפה. בועז מזכיר זאת כדי לעורר את רחמיו של הגואל על אשת אחיו, בתקווה שיסכים לגאול את השדה ולסייע לה [אגרת שמואל]. יתרה מכך, מהלך הגאולה כולו דורש כוונת אמת להקים שם למת ולשאת את האישה כראוי, ולא רק רצון לנצל את ההזדמנות כדי להכניס אותה לביתו כמבשלת או כמשרתת, כפי שאולי קיווה הגואל לעשות [צאינה וראינה].