חתימת מגילת רות מעתיקה את המבט מסיפורם האישי של גיבורי המגילה אל עבר המהלך ההיסטורי הרחב של הקמת שושלת בית דוד. דרך הצגת רשימת היוחסין, הכתוב מעגן את שורשי המלוכה בישראל ומדגים כיצד היסטוריה משפחתית מורכבת, ואף שנויה במחלוקת לעיתים, היוותה את התשתית למלכי ישראל ולגאולה העתידית.
הביטוי וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת משמעותו אלה הם הדורות וקורות משפחת פרץ [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר טעמים לשאלה מדוע בוחר הכתוב להתחיל את שושלת היוחסין דווקא מפרץ. מאחר שייחוסו של דוד המלך נקשר ברות המואביה, דבר שעורר פולמוס וגרם לאנשים לפקפק בכשרותו למלוכה, הכתוב חוזר לאחור וקושר אותו אל פרץ בן יהודה, כדי להדגיש את שורשיו הטהורים משבט יהודה [רש"י, צאינה וראינה]. בחירה זו משמשת גם כתשובה למבקרים: כשם שפרץ נולד לתמר מתוך נסיבות שנראו על פניהן כפריצות, ובכל זאת יצאו ממנו צדיקים גדולים, כך גם זיווגם של בועז ורות, למרות המאורעות בגורן, היה מכוון משמים [אגרת שמואל].
בנוסף, השם פָּרֶץ מסמל עשיית "פרצה", ורומז לגינוני המלוכה של דוד ולמלך המשיח העתיד לפרוץ דרך באומות. ההתחלה מפרץ גם ממקמת את דוד בדיוק כדור העשירי, מספר המסמל קדושה ושלמות [אשכול הכופר]. גישה נוספת רואה באזכורו של פרץ הצדקה להתנהגותו של בועז; כשם שפרץ פרץ דרך ועקף את אחיו זרח כדי לזכות בבכורה, כך בועז עקף את הגואל הקרוב ממנו כדי לשאת את רות, שכן אין בושה בהזדרזות להשגת שלמות רוחנית [אגרת שמואל].
הפרשנים מצביעים על תופעה טקסטואלית ייחודית במילה תּוֹלְדוֹת. מילה זו נכתבת כאן בכתיב מלא, עם שתי אותיות וי"ו. בכל התורה כולה נכתבה מילה זו במלואה רק כאן ובתיאור בריאת השמים והארץ. הסיבה לכך היא שבעקבות חטאו של אדם הראשון ניטלו מהאנושות ששה דברים עליונים (כגון אורך חיים, זיו וקומה), ומאז כל הדורות נותרו "חסרים". אותם חסרונות עתידים לשוב ולהתתקן רק דרך שושלתו של פרץ, שממנה יצא המשיח אשר יבטל את המוות מן העולם [צאינה וראינה, מנחת שי, אגרת שמואל]. גישה משלימה רואה בשתי אותיות הוי"ו רמז לשני עמודי התווך של השושלת: דוד ומלך המשיח [אשכול הכופר].
הכתוב כופל את השם: פָּרֶץ, פֶּרֶץ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכל אדם ששמו נכפל במקרא הוא צדיק גמור, שיש לו חלק מובטח הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
רשימת השמות אינה רק תיעוד היסטורי, אלא תיאור של עלייה מתמדת בגדולה. הדורות מתעלים בהדרגה, כמי שמנפה קמח בכברה עד שהוא מוצא את המרגלית היקרה, שהיא דוד. עד שלמון היו מנהיגי השושלת בדרגת נשיאים, ומבועז ואילך התעלו לדרגת מלכים [אלשיך, אשכול הכופר]. לפיכך, כניסתה של רות המואביה למשפחה לא פגמה בקדושתה ולא הייתה בבחינת עירוב חול בקודש, אלא להפך; צדקתה שימשה ככור זהב שזיקק, השביח והעלה את השושלת למדרגות מלוכה שלא היו לה קודם לכן [אלשיך].
בסיום הפסוק נאמר כי הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן. השם חצרון נדרש מלשון חצר, כרמז לכך ששושלת זו, שנועדה לעשות פרצה בעולם, עתידה בסופו של דבר לבנות את חצרות בית המקדש לה' [אשכול הכופר].