שעת ההכרעה מגיעה, וההבטחה שניתנה באישון לילה בגורן עוברת אל אור היום ואל המרחב הציבורי. במפגש זה משתלבות יחד זריזות הפעולה האנושית וההשגחה האלוהית המדויקת, שמובילות יחד אל הגאולה והקמת שושלת המלוכה.
מיד בבוקר מיהר בועז לקיים את הבטחתו לרות, ועל כן וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר. שער העיר לא היה רק מעבר, אלא מקום המשפט ומושב הסנהדרין [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם, אשכול הכופר]. בועז, שהיה השופט וראש הסנהדרין, לא היה זקוק לרשות מאִיש, ולכן וַיֵּשֶׁב שָׁם מתוך סמכות, כאשר שאר הזקנים נכנעים למרותו [רלב"ג, אגרת שמואל].
והנה, הפתעה פתאומית מתרחשת: וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר. הופעתו המיידית של הגואל בדיוק ברגע שבועז התיישב אינה מקרית. הפרשנים מסכימים כי זהו ביטוי להשגחה אלוהית גלויה. לאחר שבועז, רות ונעמי עשו את כל ההשתדלות האפשרית מצידם, השלים ה׳ את המהלך והזמין את הגואל למקום. המדרש אף מפליג ומתאר שאפילו אם הגואל היה בסוף העולם, ה׳ היה מטיס אותו לשם באותו רגע, כדי שהצדיק לא יישב ויצטער בהמתנתו [צאינה וראינה, חומת אנך, אגרת שמואל, אשכול הכופר]. המילה "והנה" מדגישה את הפלא שבדבר החדש והמפתיע שהזדמן לשם [מלבי"ם].
בועז פונה אל הגואל וקורא לו: סוּרָה שְׁבָה־פֹּה. קריאה זו נועדה לגרום לגואל לסטות מדרכו ומשגרת יומו אל עבר קיום המצווה [אשכול הכופר]. מאחר שהגואל היה אדם פשוט שנטה לעשות את עסקיו בהסתר, בועז דורש ממנו "לסור" מטבעו ולהתיישב בפרהסיה בפני בית הדין. מהלך פומבי זה נועד גם למנוע ממנו להתחמק מן הגאולה מתוך בושה מהנוכחים [אלשיך, אגרת שמואל].
בועז מכנה את הגואל בכינוי פְּלֹנִי אַלְמֹנִי. משמעות הביטוי היא אדם פלאי, מכוסה, נעלם וחסר שם [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג]. הסיבה המרכזית לכך ששמו האמיתי של הגואל הושמט מהכתוב היא לגנאי, משום שסירב בסופו של דבר לגאול [רש"י, ביאור שטיינזלץ, אגרת שמואל]. בנוסף, המילה "אלמוני" נדרשת מלשון אילם. הגואל היה "אילם" וריק מדברי תורה; הוא פחד לשאת את רות מחשש שישחית את זרעו כפי שקרה למחלון וכיליון, כיוון שלא ידע את ההלכה שנתחדשה בבית המדרש: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית", המתירה נישואים עם אישה מואבייה [תורה תמימה, צאינה וראינה, רש"י]. דעה נוספת מציעה שבועז השתמש בכינוי זה כדי לרמוז לו לשתוק ולהמתין כ"אילם" עד שיאספו עשרה זקנים הנדרשים לברכת חתנים [אלשיך]. משמעות נוספת היא מלשון אלומים (קשר), המרמזת על הקשר הפלאי שיש לגואל עם גאולה זו [מלבי"ם].