ברגע ההכרעה בשער העיר, מוותר הגואל הקרוב על זכותו לגאול את שדה אלימלך ולשאת את רות לאישה. הוא מצהיר כי פעולה זו עלולה לפגוע בו ובמשפחתו, ומעביר את זכות הגאולה לידי בועז. הצהרתו של הגואל חושפת מערכת מורכבת של חששות אישיים, כלכליים והלכתיים שעמדו בבסיס סירובו. מן ההיבט הלשוני, המילה לִגְאֹל כתובה במסורת בכתיב מלא עם האותיות אל"ף ווי"ו, אך נקראת בניקוד של קמץ חטוף [מנחת שי].
הפרשנים מציגים שלוש גישות מרכזיות להבנת טענתו של הגואל, פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי:
הגישה הראשונה מתמקדת בחשש הלכתי ורוחני, ומפרשת את המילה נַחֲלָתִי ככינוי לצאצאיו של הגואל, על בסיס הפסוק "נחלת ה' בנים" [רש"י, אשכול הכופר]. לפי קו מחשבה זה, הגואל חשש לשאת אישה זרה מחשש שיפגום בייחוסו ויכניס פסול בזרעו. הוא הכיר את האיסור בתורה על קבלת עמונים ומואבים לעם ישראל, אך טעה ולא ידע את ההלכה שנתחדשה באותה עת, הקובעת כי האיסור חל רק על גברי מואב ולא על הנשים [רש"י, מלבי"ם]. יש המסבירים כי גם אם שמע על ההיתר החדש מפיהם של בועז וזקני העיר, הוא חשש לסמוך עליו. מכיוון שהחשיב את עצמו לאדם פשוט, הוא סבר שחידוש הלכתי כה נועז צריך להיעשות על ידי גדול הדור כדוגמת בועז, כדי שהעם כולו יקבל את ההלכה ללא עוררין וללא הוצאת שם רע על משפחתו [אגרת שמואל, נחל אשכול]. בנוסף, קינן בו הפחד שמא ייענש וימות כפי שמתו מחלון וכיליון, בעליהן הקודמים של רות וערפה [נחל אשכול, אגרת שמואל].
הגישה השנייה מסבירה את החשש ממניעים כלכליים וחומריים. הגואל סירב להוציא כסף מנכסיו הנוכחיים כדי לקנות שדה שלבסוף לא יישאר בבעלותו. מכיוון שהבן שייוולד לו ולרות ייחשב כבנו של המת ויירש את השדה, הגואל הבין שהוא למעשה גורע מירושתם של בניו הקיימים, ובכך הוא משחית את נחלתם [אגרת שמואל, מלבי"ם]. אחרים מציינים כי היו לו נכסים רבים, והוא חשש שאם יוציא כסף על קניית השדה, לא ייוותר לו הון לשכור פועלים לעיבוד אדמותיו שלו, והן תישארנה שוממות [אבן עזרא, רלב"ג, אשכול הכופר]. דעה נוספת קושרת את החשש הכלכלי להיותה של רות גיורת, תוך הסתמכות על התפיסה שגרים סובלים מקשיים וייסורים, והגואל פחד שהעוני ידבק גם בו ויאלץ אותו למכור את נחלותיו [אלשיך]. אגב הדיון הכלכלי, עולה השאלה כיצד בכלל ניתן היה לגאול את השדה לפני שעברו שנתיים מיום מכירתו, בניגוד לדין הרגיל. ההסבר לכך הוא שנעמי מכרה את השדה מתוך דוחק למזונותיה, או שהמכירה נעשתה דרך בית דין, ובמקרים של מכירה רעועה מסוג זה, ניתן לגאול את הקרקע באופן מיידי [אגרת שמואל].
הגישה השלישית רואה בסירובו של הגואל חשש לשלום ביתו. המילה נַחֲלָתִי רומזת לאשתו הראשונה. הגואל נרתע מהכנסת אישה נוספת, צעירה וזרה, אל תוך ביתו, מחשש שהדבר יעורר מריבות, קנאה ומחלוקות שיהרסו את התא המשפחתי הקיים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, אגרת שמואל, אשכול הכופר].
מתוך שלל החששות הללו, מובן השימוש המדויק של הגואל במילים לִגְאֹל לִי וכן גְּאַל לְךָ. הוא מדגיש כי אינו יכול לגאול למען עצמו, שכן הגאולה לא תביא לו תועלת אישית ולא תיקרא על שמו [מלבי"ם, אלשיך]. לכן הוא מעניק לבועז את הרשות ואומר לו גְּאַל לְךָ אַתָּה עשה זאת אתה, שכן לך אין אישה ואין בנים, ולך יצמח מכך יתרון [אבן עזרא, אשכול הכופר]. כפילות הלשון בסוף הפסוק, כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל, נועדה לחתום את דבריו ולהבהיר לבועז שאינו יכול לגאול לא את האישה וגם לא את השדה לבדו, והוא מוותר על כל זכויותיו בלב שלם [מלבי"ם, אגרת שמואל, אשכול הכופר].