רות, פרק ד׳, פסוק ו׳

הגואל הקרוב מוותר על זכותו לשאת את רות ולקנות את שדה משפחתה, ומצהיר לֹא אוּכַל לִגְאֹל לִי משום שהמעשה לא ייקרא על שמו ולא יביא לו תועלת אישית. סירובו נובע מהחשש פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי, טענה המאגדת בתוכה פחד מפגיעה בייחוס ילדיו עקב נישואין לאישה זרה, דאגה מפני הפסד כלכלי שיפגע בירושת בניו הקיימים, ורתיעה מהכנסת אישה נוספת שתעורר קנאה ותהרוס את שלום ביתו. משום כך הוא מעביר את הזכות לבועז ואומר גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, שכן לבועז אין אישה ובנים והוא יוכל להפיק יתרון מן המהלך. לבסוף הוא חותם בהצהרה הכפולה כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל, כדי להבהיר שהוא מוותר בלב שלם על גאולת האישה והשדה גם יחד.