הצהרתו הפומבית של בועז מהווה את שיאו של תהליך הגאולה, שבו משתלבים קניין הקרקע ונישואין לייעוד אחד: הבטחת המשכיותו הפיזית והרוחנית של המת בעולם. בועז מכריז כי וְגַם אֶת־רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה. עצם הזכרת מוצאה ונישואיה הקודמים נועדה להדגיש את מעלותיהם; למרות שרות גדלה בסביבה מואבית, היא לא הושפעה ממעשיהם ושמרה על צניעות ומידות טובות, ומחלון היה אדם צדיק ששמו מרמז על מחילה [אגרת שמואל]. מבחינה הלכתית, נישואיה המקוריים של רות למחלון לוו בקבלת מצוות אך ללא טבילה מלאה, עקב חוסר בהירות באותה עת לגבי הכלל שלפיו איסור החיתון חל על מואבי ולא על מואבית. רק לאחר שהתבררה ההלכה והיא טבלה, חלה גירותה למפרע, מה שהפך אותה רשמית לאשת המת ואיפשר לבועז לשאת אותה כעת על בסיס זה [צפנת פענח].
מטרת הנישואין היא לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ. בדומה לרעיון הייבום, הכוונה היא להמשיך את קיומו של הנפטר בעולם הזה דרך השדה ודרך הצאצאים שייוולדו [ביאור שטיינזלץ]. ברמה המעשית, כאשר יראו אנשים את רות יוצאת ובאה באותה חלקה, הם יאמרו "זאת הייתה אשת מחלון", וכך שמו ייזכר ויישאר קשור לנחלה, מה גם שהצאצאים שייוולדו לה הם אלו שיירשו את השדה [רש"י, רלב"ג]. מעבר לכך, ברובד הנסתר והרוחני, מטרת הגאולה היא להשיב את נשמת הנפטר חזרה לעולם הזה בדרך של גלגול נשמות, פעולה שדרשה מבועז השתדלות ומאמץ רוחני עצום [אגרת שמואל].
בועז ממשיך ומביע ביטחון מלא כי וְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ. הוא מאמין שמעשה זה, שנעשה לשם שמיים, יניב זרע הגון וצדיק של תלמידי חכמים, שיהיו ראויים לשבת בשער העיר, כלומר בשערי הסנהדרין [אגרת שמואל].
כדי לתת תוקף מוחלט למעשה, בועז פונה אל הנוכחים ואומר: עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם [ביאור שטיינזלץ]. הדגשת המילה "היום" אינה מקרית. ראשית, היא באה למנוע טעות הלכתית עתידית, כדי שלא יחשבו שכל קניין דורש בהכרח עדים, אלא שרק הפעם הובאו עדים כדי למנוע כל פקפוק. שנית, מאחר שבועז פונה אל זקני העיר שהם דייני הסנהדרין, יש בכך משום בקשת מחילה; בדרך כלל, הזמנת דיינים לשמש כעדים פשוטים נחשבת לפחיתות כבוד עבורם, ולכן בועז מדגיש שזה קורה רק "היום" ובאופן חד-פעמי, לכבודה של המצווה הגדולה [אגרת שמואל].