שיר השירים, פרק א׳, פסוק א׳

שִׁיר הַשִּׁירִים הוא השיר המעולה והמשובח מכולם, המבטא הלל הדדי ומתאר את קשר האהבה העז שבין ה' לישראל. היצירה נכתבה ברוח הקודש על ידי שלמה המלך בימי נעוריו, אך המילים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה משמשות גם ככינוי לה', שהוא המלך שהשלום שלו והמקור להרמוניה בבריאה. שלמה, שחזה את החורבן והגלות, חיבר את הספר כמשל קדוש על מלך ורעייתו המגורשת כדי לנחם את העם ולהבטיח שאהבת ה' אליהם תתחדש בגאולה. ברובד נוסף, השיר מתאר את מאבקה של הנשמה האלוהית להשתחרר מן החומר ואת געגועיה להתאחד עם ה'.