שיר השירים, פרק א׳, פסוק ב׳

זעקה פנימית של כמיהה מתבטאת בבקשה יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּיהוּ, שהיא משאלה לקרבה ישירה ללא חציצה, כאשר המעבר הפתאומי מדיבור נסתר לפנייה נוכח משקף השתוקקות הפורצת את גבולות המרחק. על דרך המשל, זוהי בקשתה של כנסת ישראל כי ה' ישוב וילמד אותה תורה פנים אל פנים כפי שזכתה במעמד הר סיני, כדי שהדברים ייחרטו בלבבה לנצח. המילה דֹּדֶיךָ, שמשמעותה אהבה וחיבה עמוקה, מסמלת את סודות התורה שבעל פה ואת תשוקת הנפש להתדבק בבוראה בדרגה רוחנית עליונה. ההכרזה כִּי־טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן מדגישה שאהבת ה' וההשגה הרוחנית הנצחית עולות לאין שיעור על כל תענוג גופני או חומרי חולף המסומל ביין.