המצב שבו אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר מבטא תקופה של שפל ותרדמה רוחנית, שבה פנימיות הנשמה, או ה' בכבודו ובעצמו, נותרים דרוכים ומשתוקקים לגאולה. מתוך דממת הגלות נשמע קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, כאשר ה' שולח את נביאיו להוכיח את העם באהבה ומבקש פִּתְחִי לִי, קריאה לפעור ולו פתח קטן של תשובה כדי שיוכל להרחיבו. הפנייה המלאה בקרבת נפש, אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, מזכירה את תחנותיה ההיסטוריות של האומה ואת תמימותה נטולת המרמה. בקשת האהוב למחסה מכיוון שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל וקצוות שיערו, הלא הן קְוֻצּוֹתַי, נרטבו מטיפות וזילוף של רְסִיסֵי לָיְלָה, משקפת את המורכבות שבין שפע הברכה והנבואה לבין ייסורי הגלות ומידת הדין.
שיר השירים, פרק ה׳, פסוק ב׳
אֲנִ֥י יְשֵׁנָ֖ה וְלִבִּ֣י עֵ֑ר ק֣וֹל ׀ דּוֹדִ֣י דוֹפֵ֗ק פִּתְחִי־לִ֞י אֲחֹתִ֤י רַעְיָתִי֙ יוֹנָתִ֣י תַמָּתִ֔י שֶׁרֹּאשִׁי֙ נִמְלָא־טָ֔ל קְוֻצּוֹתַ֖י רְסִ֥יסֵי לָֽיְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.