קרה לכם פעם שהתחלתם לבנות משהו, אולי מגדל קוביות, ובהתחלה הוא נראה ממש קטן ולא כל כך מרשים? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל כשהם התחילו לבנות את בית המקדש השני. ההתחלה נראתה להם כל כך פשוטה, עד שחלק מהאנשים הרגישו בַז, כלומר זלזול וביזיון, כלפי התקופה הזו שנקראת לְיוֹם קְטַנּוֹת. אלו היו ימים שנראו קטנים עם הישגים מועטים.
אבל הייאוש הזה עומד להפוך לשמחה גדולה. השמחה תפרוץ כשהעם יראה את הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל. מהי האבן הזו? מדובר בכלי עבודה של בנאים, מעין משקולת שקשורה לחוט ועוזרת למדוד וליישר את הקירות. ברגע שזרובבל המנהיג מחזיק את כלי המדידה הזה, כולם מבינים שהגיעה העת לחדש את בניין המקדש.
על אבן הבנייה המרכזית חקוקות שבע עיניים, שעליהן נאמר שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. המילה מְשׁוֹטְטִים מתארת תנועה בלתי פוסקת לכל כיוון. העיניים האלו מסמלות את ההשגחה של ה'. הוא שומר על העולם כולו, מגן על עם ישראל, ואפילו בחן וראה שזרובבל הוא האדם הראוי והמתאים ביותר לעמוד בראש המפעל החשוב הזה.