יצא לכם פעם להתאמץ מאוד לעשות משהו שקשה לכם, ולגלות בסוף שהיה עדיף פשוט לעשות מעשה טוב ורגיל? הנביא זכריה מעביר מסר חשוב מאת ה' שנועד בדיוק למצבים כאלה. הוא פונה לכולם ואומר אֱמֹר אֶל כָּל עַם הָאָרֶץ וְאֶל הַכֹּהֲנִים, כדי להדגיש שהדברים שייכים לכל העם ולכל המנהיגים ללא יוצא מן הכלל.
הנביא מדבר על מנהגי האבלות של העם ומזכיר כִּי צַמְתֶּם וְסָפוֹד, כלומר צמתם והייתם בצער. הוא מציין זמנים מיוחדים בשנה, בַּחֲמִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי. החודש החמישי הוא חודש אב שבו עצובים על חורבן בית המקדש, והחודש השביעי הוא חודש תשרי שבו מציינים את צום גדליה. גדליה היה מנהיג צדיק, והאובדן שלו היה כל כך קשה וכואב לעם, עד שהוא נחשב ממש כמו חורבן נוסף. העם המשיך לצום את הצומות האלה במשך תקופה ארוכה של בערך שבעים שנה, ולכן נאמר וְזֶה שִׁבְעִים שָׁנָה.
אבל אז, ה' שואל אותם שאלה שגורמת להם לעשות חושבים, הֲצוֹם צַמְתֻּנִי אָנִי. ה' בעצם שואל: האם באמת צמתם בשבילי? הרי ה' מעולם לא ביקש מהם לצום את הצומות הללו. הצומות קיימים רק בגלל טעויות שהעם עשה בעבר, שהובילו לגלות ולעצב. ה' מסביר להם שמה שבאמת משמח אותו זה לא שאנשים ירעיבו את עצמם ויסבלו, אלא שהם יתנהגו בצורה טובה. ה' רוצה שהם יעשו מעשים טובים, יעזרו לאחרים ויתנהגו ביושר. אם העם יבחר בדרך של חסד ואהבה, הם בכלל לא יצטרכו לצום יותר, ובית המקדש יוכל להיבנות מחדש בשמחה.