תארו לעצמכם שאתם בורחים מפני סכנה, ורצים לחפש מחסה אצל שכנים שאתם חיים איתם בשלום. אתם בטוחים שהם יעזרו לכם, אבל במקום זאת הם תופסים אתכם ומוסרים אתכם ישר לידיים של מי שרדף אחריכם. איזה חוסר הגינות, נכון?
זה בדיוק מה שעשו תושבי העיר עזה, שהיו מהעם הפלשתי, לעם ישראל. הנביא מספר שה' כועס עליהם מאוד ומזהיר אותם מפני עונש כבד. הפלשתים עשו שלושה חטאים חמורים, אבל החטא הרביעי היה כל כך קשה שה' החליט שלֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. כלומר, ה' לא יוותר להם ולא יימנע מלהעניש אותם עליו.
מה היה אותו פשע רביעי וחמור? בזמן חורבן בית המקדש, כשהצבא של אדום החריב את הארץ, יהודים רבים ניסו לברוח ולהינצל. הם ברחו לכיוון ארץ פלשתים הסמוכה, כי באותו זמן היה שלום ביניהם, והם קיוו למצוא שם מקלט בטוח. הפלשתים לא היו מספיק חזקים כדי להילחם בעצמם בעם ישראל, אבל הם ניצלו את ההזדמנות שהיהודים חלשים ובורחים.
במקום להכניס אותם הביתה ולשמור עליהם, תושבי עזה ארבו לפליטים בדרכים, תפסו אותם והחליטו לְהַסְגִּיר אותם. להסגיר פירושו למסור מישהו לידי האויב שלו. הם מסרו את היהודים שברחו בחזרה לידי האדומים. הנביא קורא למעשה הזה גָּלוּת שְׁלֵמָה, כי הפלשתים דאגו לתפוס את כל הפליטים עד האחרון שבהם, בלי להשאיר אפילו אדם אחד שיצליח להימלט. על האכזריות הזו ועל הבגידה באנשים שרק ביקשו מהם עזרה, ה' מודיע שעזה לא תוכל להתחמק מעונש.