ה' העניק לעם מתנות רוחניות כדי להבדילם מן הגויים ולשמרם מחטא. באומרו וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים, הוא מתאר כיצד נתן להם גישה ישירה לנבואה שיייתרה את הצורך בעבודה זרה, חסד עליון שהשרה אפילו על נערים ותלמידי נביאים. בנוסף, וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים, ה' נטע רוח של טהרה בצעירים שנוטים בטבעם לתאוות, והניע אותם לפרוש מיין ומטומאה כדי להפוך למורים רוחניים. לבסוף שואל ה' הַאַף אֵין־זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ודורש מהם להודות בטובות גלויות אלו שאי אפשר להכחישן. השאלה ממחישה את עוצמת השבר, שכן העם לא רק חטא, אלא ביטל והרס במו ידיו את ההגנות הרוחניות שהועמדו למענו.
עמוס, פרק ב׳, פסוק י״א
וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.