ה' דוחה לחלוטין פולחן חיצוני וקרבנות המגיעים מידיים חוטאות, ומנפץ את האשליה שמעשים אלו יגנו על העם למרות שחיתותו המוסרית. הוא מצהיר שָׂנֵאתִי פולחן הפסול מעיקרו, וכן מָאַסְתִּי באותם מועדים שהיו רצויים לכתחילה אך כעת נדחים בגלל החטאים. דחייה זו מופנית כלפי חַגֵּיכֶם וכן בְּעַצְּרֹתֵיכֶם, מונחים שאינם מתארים רק את ימי האספות שבהם העם מתעכב יחד בבית המקדש, אלא מכוונים באופן ספציפי לקרבנות המוקרבים בהם. לכן נקבע וְלֹא אָרִיחַ, כלומר ה' לא יקבל ברצון את ריח קטורת העולות המוקרבות, ואפילו תוספת של קרבנות נדבה לא תועיל לעם כלל.
עמוס, פרק ה׳, פסוק כ״א
שָׂנֵ֥אתִי מָאַ֖סְתִּי חַגֵּיכֶ֑ם וְלֹ֥א אָרִ֖יחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.