עמוס, פרק ה׳, פסוק כ״ב

עבודת הקורבנות מאבדת כל ערך כאשר היא מנותקת ממוסר ומצדק, ולכן ה' דוחה לחלוטין את זבחי העם. הוא מצהיר כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה, שכן למרות שמדובר בקורבנות חובה שנועדו לכפר על חטאים, הם מובאים ללא כוונה ראויה. אם ה' דוחה את עולות הכפרה, קל וחומר שהוא מסרב להביט בקורבנות נדבה ושמחה, ולכן הוא מוסיף וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. המילה וְשֶׁלֶם מתייחסת לריבוי קורבנות השלמים או לכסף ששולם עבורם, ואילו מְרִיאֵיכֶם מתארת בהמות בקר משובחות שעברו תהליך פיטום, ויש המפרשים כי זהו מין מובחן של בהמה גדולה.