הנביאים מדגישים לא אחת כי לעבודת הקורבנות אין כל ערך כאשר היא מנותקת ממוסר וצדק. כאן מביע ה' דחייה מוחלטת של הקורבנות שמביא העם, על אף היותם חובה.
כאשר ה' אומר כִּי אִם־תַּעֲלוּ־לִי עֹלוֹת וּמִנְחֹתֵיכֶם לֹא אֶרְצֶה, הוא מצהיר כי הקורבנות אינם מתקבלים ברצון לפניו. דחייה זו חריפה במיוחד, שכן העם היה מחויב להביא עולות ומנחות בחגים, וקורבן העולה אף נועד לכפר על חטאים מסוימים, אך למרות זאת ה' מסרב לקבלם (מלבי"ם). מסר זה עולה בקנה אחד עם נבואות תוכחה אחרות, כדוגמת דברי ישעיהו וירמיהו, שיצאו נגד ריבוי זבחים שאין מאחוריהם כוונה ראויה (רד"ק, מלבי"ם).
בהמשך נאמר וְשֶׁלֶם מְרִיאֵיכֶם לֹא אַבִּיט. הפרשנים מסבירים כי אם ה' דוחה את עולות הכפרה, קל וחומר שהוא מסרב אפילו להביט בקורבנות השלמים, שהם קורבנות נדבה ושמחה (מלבי"ם). המילה וְשֶׁלֶם נכתבה בלשון יחיד, אך כוונתה לרבים – קורבנות השלמים שלכם (אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון). גישה נוספת מציעה כי המילה נגזרת מלשון תשלומים, כלומר הכסף ששולם עבור קניית הבהמות (ביאור שטיינזלץ).
המילה מְרִיאֵיכֶם מתארת בהמות מפוטמות ומשובחות (רש"י, רד"ק, מצודת ציון). באשר לזהותה המדויקת של בהמה זו, קיימת מחלוקת: יש שפירשו כי מדובר במין מובחן של בהמה גדולה הדומה לשור שחלבּה מותר באכילה, אך הגישה המרכזית שוללת זאת וקובעת כי אין זה מין בפני עצמו, אלא פשוט כינוי לבהמת בקר רגילה שעברה תהליך של פיטום מיוחד (אבן עזרא).