נביא הזעם מציג את גזר הדין האלוהי המופנה כלפי שופטים, שרים ועשירים, אשר מנצלים את כוחם כדי לעשוק את החלשים. לאחר שה' המתין לחזרתם בתשובה ומשאבדה התקווה לכך, נגזר עליהם עונש של מידה כנגד מידה [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
התוכחה נפתחת במילה הייחודית בושסכם. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא רמיסה, שוד ורמיסת ראשו של הדל [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ, אברבנאל]. מבחינה לשונית, פרשנים רבים מסבירים כי מדובר בחילוף אותיות של השי"ן בסמ"ך, ולמעשה הכוונה היא למילה "בוססכם", שמשמעותה רמיסה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק בשם אביו]. לעומתם, יש המפרשים כי זהו שורש ייחודי שאין לו מקבילות במקרא, שמשמעותו עשיית חמס [אבן עזרא], או לשון של העמסת טורח ומשא על העני [רד"ק].
העושק בא לידי ביטוי במילים ומשאת בר. משמעות הביטוי היא משא של תבואה [מצודת ציון]. הפרשנים מתארים תמונה קשה, בה העני נושא על גבו את התבואה שעמל עליה קשות כדי להאכיל את אשתו וילדיו, אך העשירים לוקחים אותה ממנו בחזקה משום שאין לו כוח להתנגד [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל, שטיינזלץ]. גישה נוספת רואה בכך תיאור של עושק כלכלי ממוסד: העשירים מלווים לעניים בריבית, מפקיעים את מחירי התבואה, ודוחקים אותם לחובות כדי להשתלט על נחלותיהם [רש"י].
מתוך הרווחים של אותו גזל ועושק, או על גבי הנחלות שהוחרמו מהעניים, בנו העשירים לעצמם בתי גזית – בתים מפוארים מאבנים מסותתות היטב, ונטעו כרמי חמד – כרמים נחמדים ומשובחים [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ]. לגבי הכרמים, יש המוסיפים כי הם נקראים כך גם משום שהעשירים חמדו אותם וגזלו אותם בפועל מידי העניים [רד"ק, אברבנאל].
עונשם של העושקים יהיה אובדן מוחלט של פרי עמלם הפסול: וְלֹא תֵשְׁבוּ בָם וכן וְלֹא תִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם. מכיוון שהבתים והכרמים הושגו בחמס, הם לא יזכו ליהנות מהם. בקרוב יבוא אויב, יוציא אותם מבתיהם, יחריב את רכושם ויגלה אותם מארצם, והאויב הוא זה שייהנה מכל השפע שצברו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].