חורבנה של החברה מובטח כאשר היא מסרבת לקבל ביקורת ודוחה את אלו המנסים להשיבה לדרך הישר, כך שלא נותרת כל תקווה לתיקון [מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי המוכיח הוא נביא האמת, החסיד או מחשובי העיר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
המילה בַשַּׁעַר מתפרשת בשני אופנים עיקריים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשער מסמל את מקום המשפט ובתי הדין. לפי גישה זו, השופטים ושרי הממשל שונאים את הנביא שבא להוכיח אותם על עיוות הדין [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים שהשער מסמל מקום פומבי, והכתוב בא להדגיש את עזות המצח של החוטאים, שאינם מתביישים להפגין את שנאתם כלפי המוכיח בפרהסיה וברבים [מצודת דוד, רד"ק].
הצירוף וְדֹבֵר תָּמִים מתייחס לאדם המדבר דברי אמת, ישרות ותמימות [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם], ואילו המילה יְתָעֵבוּ מבטאת מיאוס, שקץ וריחוק עמוק [מצודת ציון].
המלבי"ם מזהה בפסוק הקבלה והסלמה בין שני חלקי המשפט, המייצגים שני סוגי תוכחה. המוכיח בשער מייצג את התוכחה על ענייני משפט וצדק חברתי שבין אדם לחברו. לעומתו, הדֹבֵר תָּמִים מייצג את התוכחה על מצוות שבין אדם לה', שעניינן שלמות רוחנית. הכתוב משתמש בפועל שָׂנְאוּ כלפי מוכיחי המשפט, אך בפועל החריף והקשה יותר יְתָעֵבוּ כלפי מוכיחי האמונה, ללמדנו שהאזהרות על חובות האדם כלפי ה' היו שנואות ומאוסות עליהם אף יותר מאשר התוכחות על עוולות חברתיות [מלבי"ם].