בעקבות סירובו של העם לחזור בתשובה, מציג הנביא תמונה קשה של חורבן המקיף את כל שדרות החברה. האשליה כי התגלות ה' תביא עמה רק ישועה מתנפצת, ובמקומה מגיעה גזירה של סילוק ההשגחה והרס מוחלט שיורגש בכל פינה, בעיר ובשדה.
המילה לכן פותחת את גזר הדין, המבהיר כי מכיוון שהעם לא פעל כראוי ולא שב מדרכו הרעה, תבוא עליו צרה גדולה [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל]. האבל העמוק יקיף את כל המרחב הציבורי, ברחובות ובחוצות. הפרשנים מסבירים כי החוצות הם השווקים [מצודת ציון], אך יש המבחינים בצורה מרתקת בין המקומות: הרחובות הם הרחבות הפתוחות שלפני הבתים שבהן יתאספו הגברים לספוד, ואילו החוצות הם המעברים הצרים שאחורי הבתים, שם יעמדו הנשים והילדים ויענו בקולות יללה [מלבי"ם]. קולות אלו מתוארים בצירוף הו הו, שהוא קול צעקה, צער ויללה, בדומה לקריאות "הוי הוי" או "אוי אוי" [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, אברבנאל].
האבל לא ייעצר בגבולות העיר, אלא יתפשט גם אל השדות. האכר, שהוא עובד האדמה, ייקרא גם הוא להצטרף לאבל. רוב הפרשנים מסבירים כי האיכר יתאבל על כך שעבודתו וטרחו היו לשווא, שכן החרישה והזריעה ירדו לטמיון והוא לא יקצור את תבואתו [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. יש המוסיפים בהקשר זה כי בדרך כלל איכרים נמנעים מלהשתתף בימי אבל כדי לא להתבטל ממלאכתם החשובה בשדה, אך כעת האדמה תישאר ממילא שוממה, ולכן לא תהיה להם כל עבודה [מלבי"ם]. גישה שונה מציגה תמונה חיה ולפיה שיירות של איכרים החורשים בשדות יפגשו ויתקלו לפתע בקולות הבכי העזים של האבלים הצועקים בעיר, וכך יתחבר האבל של העיר והשדה [רש"י, שטיינזלץ].
כדי להעצים את הכאב, יקראו ליודעי נהי, שהם אנשים המומחים באמירת קינות ויללות [מצודת ציון, שטיינזלץ], במטרה שיעוררו ויגדילו את מרירות ההספד [מצודת דוד, מלבי"ם]. יש המפרשים את מבנה המשפט ומספד אל יודעי נהי כהיפוך תחבירי, כלומר הכוונה היא "ויקראו ליודעי נהי אל המספד" [רד"ק]. לעומת זאת, יש הרואים בביטוי זה לשון כפולה המדגישה את גודל האסון, שבו קבוצות רבות של מספידים יפגשו אלו באלו מרוב ריבוי האבלים ברחבי הארץ [רש"י].