תארו לעצמכם שמישהו מתנהג ממש לא יפה לחברים שלו, ואז מביא להם מתנה גדולה כדי שיסלחו לו, בלי שהוא באמת מתכוון לשפר את ההתנהגות שלו. האם המתנה הזו באמת תשמח אותם? זה בדיוק מה שקרה בתקופת המלכים. בני ישראל חשבו שאם הם רק יביאו לה' קורבנות בבית המקדש, זה יגן עליהם מכל רע, אפילו אם הם ימשיכו להתנהג בצורה לא מוסרית.
ה' מעביר להם מסר ברור שהוא לא רוצה מתנות שמגיעות מאנשים שלא מתקנים את המעשים שלהם. כשהוא אומר להם שהוא לא מעוניין באותם חַגֵּיכֶם וגם בְּעַצְּרֹתֵיכֶם, הוא מתכוון לימי האספות שבהם העם עוצר את שגרת היום ומתכנס יחד בבית המקדש, ובעיקר לקורבנות שהם מביאים בימים האלה. ה' משתמש בשתי מילים חזקות כדי להראות עד כמה הוא לא מעוניין בזה. הוא אומר שָׂנֵאתִי, כדי לתאר את המעשים והקורבנות הפסולים שלהם, והוא מוסיף גם מָאַסְתִּי. המילה הזו אומרת שאפילו את החגים והמועדים שה' בעצמו בחר ואהב בהתחלה, הוא עכשיו דוחה בגלל התנהגות העם.
כדי להדגיש את זה, ה' אומר וְלֹא אָרִיחַ, כלומר הוא לא יקבל ברצון את ריח הקטורת והקורבנות שהם מעלים אליו בזמן ההתכנסות. הנביא מסביר לעם שאפילו אם הם ינסו להביא עוד ועוד קורבנות ומתנות שהם בכלל לא חייבים להביא רק כדי לרצות את ה', זה פשוט לא יועיל להם ולא יתקבל באהבה, כל עוד הם לא יחליטו להתנהג טוב יותר אחד כלפי השני.