קרה לכם פעם ששיחקתם משחק והשופט רימה ועזר רק לקבוצה אחת? זה מרגיש מאוד לא הוגן. הנביא כועס על המנהיגים והשופטים של העם, כי הם מתנהגים בדיוק ככה. התפקיד שלהם הוא לדאוג שכולם יתנהגו ביושר, אבל הם עושים את ההפך.
חוקי התורה הם טובים ומתוקים, וכשהשופטים שופטים בצדק, החברה שלנו שלווה וטובה. אבל המנהיגים האלה הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט. המילה לְלַעֲנָה מתארת צמח שיש לו טעם מר מאוד. במקום לעשות משפט הוגן, השופטים מעוותים את החוקים ועוזרים רק לאנשים החשובים והעשירים. בגלל ההתנהגות הזו, לאנשים הפשוטים שנעשה להם עוול נשאר טעם מר מאוד, ממש כמו אותו צמח מריר.
בנוסף, הנביא אומר עליהם: וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ. המצוות והמעשים הטובים שאנחנו עושים אמורים לרומם אותנו כלפי מעלה. אבל המנהיגים האלה מזלזלים בהן. במקום להעריך את הצדקה, הם משפילים אותה, כאילו הם זורקים אותה על האדמה באדישות ומתייחסים אליה כאל משהו חסר ערך. הם פשוט שוכחים שה' מצפה מהם להתנהג ביושר, לעשות משפט הוגן ולשמור על הצדקה, בדיוק כמו שהוא עושה.