חשבתם פעם מה קורה כשנופלים כל כך חזק, עד שפשוט אי אפשר לקום בלי שמישהו יושיט לנו יד? הנביא מתאר את עם ישראל במצב כזה בדיוק. הוא קורא לעם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, כי עד לאותו זמן הם היו חופשיים ומעולם לא נכבשו על ידי אויבים זרים. אבל עכשיו האומה נָפְלָה נפילה קשה מאוד. היא נִטְּשָׁה ונעזבה לגמרי, כמו חפץ שנזרק בשדה, והדבר העצוב הוא שכל החולשה הזו קורית לה בעודה יושבת עַל אַדְמָתָהּ, עוד לפני שיצאה לגלות.
הנביא אומר שהאומה לֹא־תוֹסִיף קוּם, וזה נשמע קצת מפחיד, הרי אנחנו יודעים שיש הבטחה שעם ישראל יחזור לארצו. הסוד נמצא במילים אֵין מְקִימָהּ. הכוונה היא שלעם אין את הכוח לקום בכוחות עצמו, והמנהיגים שלו לא מצליחים לעזור לו לתקן את מעשיו. אבל אל דאגה, חוסר היכולת לקום לבד הוא לא הסוף. כשיגיע הזמן, ה' בעצמו יושיט יד, ירים את עם ישראל מהעפר ויקים אותו בחזרה על הרגליים.