יצא לכם פעם לארוז בתיק חפץ שחשבתם שיעזור לכם מאוד, אבל בסוף הוא סתם היה כבד והפריע לכם בדרך? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל, אבל בצורה הרבה יותר עצובה. העם הפסיק להקשיב למצוות של ה' והתחיל להאמין בפסלים ואלילים. הם חשבו שהפסלים האלה ישמרו עליהם, אבל ביום שבו הם נאלצו לעזוב את הארץ ולצאת לגלות, קרה בדיוק ההפך. במקום שהאלילים יעזרו להם, הם הפכו למשא כבד. המילה וּנְשָׂאתֶם מתארת סחיבה של משהו כבד מאוד. האויבים שלקחו את העם הכריחו אותם לסחוב את הפסלים שלהם על הצוואר לאורך כל הדרך הארוכה. המילים סִכּוּת וכן כִּיּוּן הם שמות של האלילים שהעם עבד להם, והם אפילו בנו להם סוכות מיוחדות והכינו להם מאכלי בצק. המילה מַלְכְּכֶם מסבירה שהעם התייחס לפסל הזה ממש כמו אל מלך, והמילים כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם מתארות איך הם בחרו כוכב בשמיים, החליטו שהוא אלוהים והכינו לו פסל. כמה עצוב לחשוב על ההבדל בין היציאה הזו לגלות לבין יציאת מצרים. כשישראל יצאו ממצרים הם ישבו בסוכות קדושות של ה' ונשאו איתם בצק פשוט שלא הספיק לתפוח, וכעת, כשהם עוזבים את ירושלים, הם סוחבים על הגב סוכות של אלילים ובצק שהוכן בשביל פסלים.
עמוס, פרק ה׳, פסוק כ״ו
וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.