חשבתם פעם מה קורה כשמישהו מביא מתנה גדולה, אבל רגע לפני כן מתנהג בחוסר הגינות כלפי מי שאמור לקבל אותה? האם המתנה באמת תשמח אותו? הנביא מסביר שזה בדיוק מה שקורה כאשר מביאים קורבנות או שרים שירים לה', אבל לא מתנהגים ביושר. הדבר שהכי חשוב לה' הוא שתהיה לנו חברה טובה ומוסרית.
לכן הנביא דורש שהמִשְׁפָּט, שהוא ההתנהגות הצודקת והנכונה בין בני אדם, וְיִגַּל ויתגלגל קדימה במהירות, ממש כמו מי מעיין שפורצים מתוך האדמה וזורמים בלי שום דבר שיעצור אותם. המשפט הוא דבר הגיוני וטבעי שצריך לנבוע מתוכנו. בנוסף לכך, הנביא מבקש מאיתנו גם וּצְדָקָה, שזו התנהגות מיוחדת שמחברת בינינו לבין ה' והופכת את הנפש שלנו לשלמה יותר. הצדקה צריכה לזרום כמו נַחַל אֵיתָן, כלומר נחל חזק שזורם בקביעות ואף פעם לא מתייבש.
הנביא מלמד אותנו כאן סדר מאוד ברור: קודם כל עלינו להתנהג ביושר אחד אל השני. רק כאשר ניתן לצדק לזרום מאיתנו בטבעיות, הפעולה הזו תעורר שפע מיוחד מה' שימלא את חיינו גם בצדקה.