קרה לכם פעם שהייתם באמצע חגיגה גדולה ומשמחת, ופתאום קרה משהו שעצר את כל הכיף והפך את מצב הרוח לעצוב לגמרי? הנביא מתאר מצב שבו ה' מזהיר את העם משינוי פתאומי וקשה כזה. ה' אומר וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וגם וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה. כלומר, במקום לשמוח בחגים ולשיר שירים שמחים, יגיעו ימים של צער, והעם ישיר שירי עצב שנקראים קינות. הצער הזה לא יהיה רק בלב, אלא יראו אותו גם מבחוץ. כתוב וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק, שזה אומר שאנשים ילבשו בגדים פשוטים ומחוספסים שנקראים שק, כפי שנהגו לעשות פעם כדי להראות אבל. בנוסף נאמר וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה, כלומר מרוב כאב אנשים יתלשו שערות מראשם, שזה היה מנהג עתיק של אבלות. כדי להסביר עד כמה הצער יהיה גדול, ה' אומר וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד. זהו צער עמוק מאוד, שדומה לצער של אבא שאיבד את בנו היחיד ואין לו ילדים אחרים שיוכלו לנחם אותו. הפסוק מסתיים במילים וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר, כדי להדגיש שהסוף של אותו הזמן יהיה פשוט יום מר ועצוב מאוד לכולם.
עמוס, פרק ח׳, פסוק י׳
וְהָפַכְתִּ֨י חַגֵּיכֶ֜ם לְאֵ֗בֶל וְכׇל־שִֽׁירֵיכֶם֙ לְקִינָ֔ה וְהַעֲלֵיתִ֤י עַל־כׇּל־מׇתְנַ֙יִם֙ שָׂ֔ק וְעַל־כׇּל־רֹ֖אשׁ קׇרְחָ֑ה וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ כְּאֵ֣בֶל יָחִ֔יד וְאַחֲרִיתָ֖הּ כְּי֥וֹם מָֽר׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.