אנשי הון וסוחרים תאבי בצע מנצלים את מצוקתם של העניים חסרי הקרקע. מתוך להיטות להגדיל את רווחיהם, הם ממתינים בקוצר רוח לחלוף הזמן כדי שיוכלו לפתוח את אוצרותיהם, למכור את תוצרתם ביוקר, ולרמות את הקונים בעזרת מידות ומשקולות מזויפים.
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת ציפייתם של הסוחרים לחלוף הַחֹדֶשׁ והַשַּׁבָּת. הגישה המרכזית קושרת מונחים אלו למעגלים החקלאיים והכלכליים המגינים על העניים. לפי גישה זו, הסוחרים ממתינים שיעבור חודש הקציר, שבו העניים מתפרנסים ממתנות עניים כמו לקט, שכחה ופאה ואינם נזקקים לקנות מזון. במקביל, הם מצפים לחלוף שנת השמיטה, הקרויה שבת, שבה העניים ניזונים מן ההפקר. רק כאשר תקופות אלו יסתיימו, ייאלצו העניים לשוב ולקנות תבואה, ואז יוכלו הסוחרים להפקיע מחירים [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].
לעומת זאת, יש המפרשים כי הסוחרים מייחלים לעיבור השנה. הם ממתינים שיוכרז חודש עיבור, אשר דוחה את הבאת קורבן העומר ומונע את אכילת התבואה החדשה, כך שהתבואה הישנה שבידם תהפוך לנדירה ותתייקר [רש"י, מלבי"ם, רד"ק]. דעה נוספת גורסת כי הם פשוט ממתינים שיעבור החודש הנוכחי ללא ירידת גשמים, כדי שתפרוץ שנת רעב והמחירים יאמירו [אבן עזרא].
במישור פשוט יותר של חיי היום-יום, יש המסבירים כי הסוחרים חסרי הסבלנות ממתינים לסיומם של ימי המנוחה ממסחר – ראש החודש ויום השבת – כדי שיוכלו לחזור לעסקיהם המפוקפקים [ביאור שטיינזלץ]. פירוש אחר למילה הַשַּׁבָּת הוא שבוע, כלומר הסוחרים דוחים את העניים משבוע לשבוע בתירוצים שונים, ומסרבים לפתוח את האוצרות עד שמחיר התבואה יעלה [רד"ק].
מטרתם של הסוחרים היא למכור את סחורתם, כפי שנאמר וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וכן וְנִפְתְּחָה־בָּר. המילים שֶּׁבֶר ובָּר משמעותן תבואה. מוכר התבואה נקרא "משביר", משום שהתבואה שוברת ומרווה את הרעב של הקונים [מצודת ציון, רד"ק].
כאשר הסוחרים פותחים סוף סוף את אוצרותיהם, הם אינם סוחרים ביושר, אלא משתמשים בשלוש שיטות הונאה שונות, שעליהן מסכימים הפרשנים:
ראשית, לְהַקְטִין אֵיפָה – האיפה היא מידת נפח של שלוש סאים [מצודת ציון]. הסוחרים משתמשים במידת איפה קטנה מהתקן, וכך מוסרים לקונה פחות תבואה ממה ששילם עבורו.
שנית, וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל – כאשר הם גובים את התשלום, הם משתמשים באבן משקל גדולה וכבדה יותר, וכך לוקחים מהקונה כסף רב יותר מכפי הראוי.
שלישית, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה – המילה וּלְעַוֵּת משמעותה לעקם ולעשות דבר שאינו ראוי [מצודת ציון]. מעבר למידות ולמשקולות, הסוחרים פוגמים במכוון במנגנון המאזניים עצמו, כך שכף המשקל תכריע תמיד כלפי מטה, וייראה כאילו הכסף ששילם הקונה חסר וקל מכפי שהוא באמת [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].