תארו לעצמכם שאתם נכנסים לחנות כדי לקנות אוכל, אבל המוכר משתמש בשיטות סודיות כדי לתת לכם פחות ולגבות מכם יותר כסף. איך הייתם מרגישים? בעבר, היו סוחרים עשירים שרצו להרוויח עוד ועוד כסף, וחיפשו דרכים לנצל את האנשים העניים.
הסוחרים האלה היו חסרי סבלנות וחיכו שהתקופות המיוחדות שעוזרות לעניים יסתיימו. הם חיכו שיעבור הַחֹדֶשׁ, שהוא חודש הקציר שבו העניים יכולים לאסוף תבואה בחינם מהשדות. הם גם ציפו שתחלוף הַשַּׁבָּת, שהיא שנת השמיטה שבה האוכל בשדות הוא הפקר ופתוח לכולם בחינם. הסוחרים ידעו שברגע שהתקופות האלה יסתיימו, לעניים לא יהיה אוכל בחינם והם יהיו חייבים לקנות מהם ביוקר.
כשהזמן הזה סוף סוף הגיע, הסוחרים מיהרו לפתוח את המחסנים שלהם כדי למכור שֶּׁבֶר וגם בָּר, שהן מילים שמשמעותן תבואה. מעניין לדעת שמוכר תבואה נקרא משביר, כי התבואה שהוא מוכר שוברת ומעלימה את הרעב של הקונים. אבל כשהעניים באו לקנות, הסוחרים לא התנהגו ביושר ורימו אותם בשלוש דרכים שונות. קודם כל, הם דאגו לְהַקְטִין אֵיפָה. איפה היא כלי שמודדים בו תבואה, והסוחרים השתמשו בכלי קטן מהרגיל כדי לתת לקונה פחות אוכל ממה ששילם עליו. לאחר מכן, הם דאגו וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל. שקל היה משקולת שבעזרתה שקלו את הכסף, והם השתמשו במשקולת כבדה וגדולה יותר כדי לקחת מהקונה יותר כסף ממה שצריך. לבסוף, הם החליטו וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה. המילה וּלְעַוֵּת פירושה לעקם או לעשות משהו לא תקין. הסוחרים קלקלו בכוונה את המאזניים, שהם כלי השקילה, כך שהם תמיד יראו כאילו הקונה לא שילם מספיק כסף. בעזרת הרמאות הזו, הם התעשרו על חשבונם של האנשים הפשוטים.