הפסוק חושף את שיא הניצול והאכזריות של הסוחרים והעשירים כלפי השכבות החלשות בחברה, תוך תיאור של מניפולציה כלכלית המובילה לשעבוד מוחלט של בני אדם.
כוונת המילים לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים היא קניית העניים עצמם לעבדים [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי הסוחרים מתנכלים לעניים במרמה, גוזלים את כספם ומרעיבים אותם, עד שהם נדחקים מרוב מצוקה למכור את שדותיהם, את כרמיהם, ולבסוף את גופם ונפשם רק כדי להשיג אוכל [אבן עזרא, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
הניצול מחריף ביחס לאֶבְיוֹן, שמצבו הכלכלי גרוע אף מזה של הדל [מלבי"ם]. הסוחרים קונים אותו בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, כלומר תמורת סכום פעוט ומגוחך השווה לזוג נעליים בלבד [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המביאים את התרגום הארמי המסביר את המילה כביטוי המבטא את רצונם של העשירים להשתלט ולרשת את נכסי העניים לחלוטין [רש"י, רד"ק].
אכזריות הסוחרים באה לידי ביטוי גם במכירת המזון, באמירתם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר. המילה מַפַּל נגזרת מלשון נפילה [מצודת ציון], והכוונה היא לפסולת ולנשורת של התבואה הנופלת מבעד לכברה בשעת סינון החיטים [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במקום למכור תבואה נקייה, הסוחרים מערבבים את הפסולת חזרה אל תוך החיטים ומאלצים את העניים לקנות אותה בעל כורחם [מצודת דוד]. גישה נוספת מסבירה כי בעתות רעב ויוקר, הסוחרים מוכרים לעניים במחיר מופקע את אותה פסולת, שבימים כתיקונם כלל אינה ראויה למאכל אדם וניתנת לעופות בלבד, אך העניים נאלצים לקנותה מתוך רעב ודוחק קיומי [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].