יצא לכם פעם לראות מישהו חזק שמנצל מישהו חלש? זה מרגיש ממש לא הוגן. בתקופת התנ"ך היו סוחרים עשירים שהתנהגו בצורה מאוד אכזרית כלפי האנשים העניים. הסוחרים האלה היו מרמים את העניים ולוקחים להם את כל הכסף. העניים נשארו כל כך רעבים, עד שלא הייתה להם ברירה אלא למכור את השדות שלהם, ובסוף אפילו למכור את עצמם לעבדים, רק כדי להשיג מעט אוכל. לזה מתכוונות המילים לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים.
המצב היה קשה במיוחד עבור אדם שהוא אֶבְיוֹן, כלומר עני שמצבו הכלכלי גרוע אפילו יותר. הסוחרים היו קונים אותו בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, כלומר תמורת סכום קטן ומצחיק ששווה בערך למחיר של זוג נעליים פשוטות.
האכזריות של הסוחרים המשיכה גם כשהם מכרו אוכל. הם היו אומרים וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר. המילה מַפַּל מגיעה מהמילה ליפול. כשהיו מנקים ומסננים את החיטים, הלכלוך והפסולת היו נופלים למטה. בימים רגילים, הפסולת הזו בכלל לא ראויה למאכל של בני אדם ונותנים אותה רק לעופות. אבל הסוחרים היו מערבבים את הלכלוך הזה בחזרה לתוך התבואה, או מוכרים רק את הפסולת במחיר יקר. העניים המסכנים, שהיו כל כך רעבים, נאלצו לקנות את הפסולת הזו מחוסר ברירה, רק כדי שיהיה להם משהו לאכול.