הנביא עמוס חווה מראה נבואי נוקב, שנועד להמחיש את סופיותה של הגזירה האלוהית בדבר גלותם הקרבה של ישראל. חזון זה, המהווה את המראה הרביעי שרואה הנביא, מופנה כהוכחה לאמציה ומבהיר כי בניגוד לנבואות קודמות שרמזו על עונש חלקי לחלק מהשבטים, הפעם מדובר בקץ מוחלט, כולל וסופי לעם כולו [מלבי"ם, אברבנאל].
במוקד החזון עומד כְּלוּב קָיִץ. הפרשנים מציגים גישות שונות להבנת הצירוף. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי כְּלוּב הוא סל [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד], ואף סל גדול [ביאור שטיינזלץ]. המילה קָיִץ מתארת פירות קיץ, ובפרט תאנים [ביאור שטיינזלץ] שיובשו בשמש בימות החמה [מצודת ציון, מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים כי הכְּלוּב אינו סל רגיל, אלא כלי רשת המשמש ציידים ללכידת עופות או לאחסון עופות מתים [מצודת ציון, מלבי"ם]. לפי תפיסה זו, מתגלה בחזון תמונה חריגה: תאנים יבשות, שדרכן להיות מונחות בסל רגיל, מוצגות כשהן נתונות בתוך כלוב של ציידים. הניגוד הזה נועד להמחיש כי הגזירה נחרצה ולא ניתן לחמוק ממנה [מלבי"ם].
רובד סמלי עמוק נוסף עולה מתוך זיהוי הפירות עצמם. הצירוף כְּלוּב קָיִץ מתאר סל המלא בתאנים מאוחרות מסוף העונה, שאינן טובות למאכל [רש"י]. תמונה זו משמשת משל חריף למצבו של העם, תוך משחק מילים בין "קיץ" ל"קץ": בתחילת עונת התאנים נהוג למכור אותן בקפידה, במספר או במשקל, אך בסוף העונה, כשהן מתרבות ואיכותן יורדת, הן נמכרות בהמוניהן כשהן ממלאות סלים שלמים. כך גם ישראל נמשלו לתאנים רעות שבא קצן, וה' עתיד למסור אותם בידי אויביהם לא טיפין טיפין בגלויות חלקיות, אלא את כולם יחד כסל אחד מלא, בגלות כללית ומוחלטת [אברבנאל].