עונשו האישי והקשה של אמציה הכהן מתואר כהשתקפות ישירה של חטאיו כלפי עם ישראל וכלפי שליחותו של הנביא עמוס. הפרשנים מצביעים על כך שכל קללה בפסוק מבוססת על העיקרון של מידה כנגד מידה [אברבנאל, מלבי"ם].
אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה – מכיוון שאמציה עודד את ישראל להמשיך לזנות מבחינה רוחנית אחרי עבודה זרה ומנע מהם לחזור בתשובה, אשתו תזנה באופן פומבי. רוב הפרשנים מדגישים כי הזנות תתרחש דווקא בתוך העיר ומרצונה החופשי בשל אופיה, ולא כאונס של שבוית מלחמה הנלקחת לגולה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל], אם כי יש המפרשים שהדבר יקרה מאונס על ידי האויבים [ביאור שטיינזלץ]. לפי מסורת אחת, הדבר התרחש כאשר פרץ מרד נגד המלך, אמציה נאלץ לברוח, ואשתו נותרה מופקרת מאחור [מלבי"ם].
וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ – כשם שאמציה לא פעל להציל את ישראל מחרב האויב, כך ילדיו ייהרגו בחרב [אברבנאל], ככל הנראה על ידי המלך המורד [מלבי"ם].
וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק – נחלותיו יישדדו, והאויבים שיכבשו את הארץ ימדדו אותה בקו מידה, הנקרא חבל, כדי לחלק אותה ביניהם [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], כאשר הכוונה היא לגויים שיביא מלך אשור כדי להושיבם בערי שומרון [אברבנאל].
וְאַתָּה עַל־אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת – אמציה עצמו לא יזכה להישאר בארץ ישראל, אלא יגלה וימות בארצות הגולה של עובדי הכוכבים, הנחשבות לאדמה טמאה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ – הנבואה נחתמת באישור שאכן עם ישראל יצא לגלות, והגזרה נחרצה [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מסתתרת כאן תפנית אירונית: קודם לכן, אמציה העליל בשקר על עמוס שכביכול ניבא את גלות ישראל. עמוס משיב לו שעד לאותו רגע הוא כלל לא אמר זאת, אך מכיוון שאמציה בדה את הדברים מלבו ופתח פיו לשטן, השקר שהמציא יהפוך כעת למציאות, והגלות אכן תתקיים במלואה [אברבנאל, מצודת דוד].