עמוס משיב לאמציה הכהן, אשר דרש ממנו לברוח ליהודה ולהתנבא שם לפרנסתו, ומבהיר את טיב שליחותו.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים למילים וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן היא שעמוס לא התכוון, לא שאף ולא התכונן להיות נביא, אלא נלקח ישירות מעיסוקו החקלאי כרועה צאן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, הוא מדגיש כי נלקח ונבחר לתפקיד בעל כורחו, כאשר ה' השרה עליו את רוחו והכריח אותו לעזוב את מלאכתו ולהתנבא [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם].
היעדר הרקע הנבואי הקודם מהווה תשובה ניצחת להאשמותיו של אמציה. עמוס מבהיר כי בניגוד לנביאי שקר המתנבאים בתמורה ללחם ולכסף, הוא בעל מקצוע המתפרנס מחקלאות, כבוקר וכמטפל בפרי עצי השקמה, ואין לו כל צורך כלכלי בנבואה [אבן עזרא].
מתוך כך נגזרת מחויבותו המוחלטת לציווי לֵךְ הִנָּבֵא אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. מכיוון שלא יצא לשליחות מתוך מניעים אישיים או צורך בפרנסה, אין ביכולתו להניח את ציווי ה' ולשמוע בקולו של בשר ודם האוסר עליו להתנבא על המלך ועל ממלכתו [אבן עזרא, רד"ק]. בנוסף, הציווי האלוהי מורה לו במפורש ללכת אל ממלכת ישראל, קרי עשרת השבטים, ולכן הוא חייב לדחות את דרישת אמציה שיעזוב את המקום ויעבור להתנבא בנחלת שבט יהודה [מלבי"ם].