אמציה, כהן בית אל, מציג בפני המלך ירבעם דיווח מסולף ומסית על נבואותיו של עמוס, בניסיון להפליל את הנביא במרידה בשלטון. רוב הפרשנים מסכימים כי הציטוט שמביא אמציה אינו משקף את דבריו האמיתיים של עמוס, אלא מהווה עיוות מכוון שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים ואישיים.
בטענתו בחרב ימות ירבעם, אמציה משקר ומייחס לעמוס נבואה על מותו האישי של המלך. בפועל, עמוס כלל לא ניבא על ירבעם עצמו, אלא על בית ירבעם, נבואה שהתגשמה מאוחר יותר בבנו זכריה שנהרג בידי שלום בן יבש [רש"י, מצודת דוד]. אמציה שינה את הדברים לרעה והגזים בכוונה תחילה, כדי להעצים את זעמו של המלך ולגרום לו להוציא להורג את הנביא [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילים "כי כה אמר עמוס" נועד ליצור רושם שעמוס בדה את הדברים מליבו, ובכך לבסס את האשמתו בקשירת קשר למרד [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה כי חזון האנך שעליו התבסס אמציה, כלל לא עסק במותו של המלך, אלא סימל את חרב האויבים שתעלה על הארץ [אברבנאל]. עם זאת, דעה אחרת מציינת כי אף על פי שירבעם לא מת בחרב, דבר ה' נותר אמת [אבן עזרא].
גם בחלקו השני של הדיווח, וישראל גלה יגלה, אמציה בודה דברים מליבו או מקדים את המאוחר. באותו שלב, עמוס טרם ניבא על גלות כללית של כלל העם מעל אדמתו, ואמציה הוסיף פרט זה כדי להחמיר את התמונה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
באשר לתגובתו של ירבעם להסתה זו, הכתוב עצמו שותק ואינו מציין מה השיב המלך לאמציה [אבן עזרא, אברבנאל]. אולם, הפרשנים מציינים על בסיס דברי חז"ל כי ירבעם לא קיבל את לשון הרע, לא האמין לשקריו של אמציה, ולכן לא פגע בעמוס לרעה [רד"ק, מלבי"ם]. המסורת מלמדת כי המלך הגן על הנביא וטען כי חלילה לאדם צדיק כעמוס לומר דברים כאלה מדעתו, ואפילו אם אמר זאת הרי שפעל בשליחות ה', ואין להענישו על כך [אברבנאל].