מראה נבואי קשה נגלה לעיני הנביא, ובו מוצגת פורענות כבדה המאיימת לכלות את מקורות המים והיבול גם יחד. ה' מציג גזרת דין חמורה, שבה איתני הטבע או גורמים היסטוריים משמשים ככלי להענשת העם.
המילים כֹּה הִרְאַנִי מציינות כי מדובר במראה נבואי של פורענות נוספת העתידה לבוא [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בביטוי וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ, ה' מזמן את פמלייתו ומלאכי מרום כדי להילחם ולהעניש את ישראל באש [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. הפרשנים נחלקו לגבי מהותה של אש זו. גישה אחת מפרשת זאת כפשוטו, כעונש של אש ממשית וגופרית בדומה למהפכת סדום ועמורה [אבן עזרא, רד"ק בשם אביו]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי מדובר בדימוי לחום שמש כבד וקיצוני השורף כאש, עוצר את גשמי המלקוש וגורם לבצורת קשה [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק]. גישה שונה מציעה על פי דרך המשל כי האש מסמלת גזרות של חרב ומגפה המכלות את המחנה [מלבי"ם].
עוצמתה של הפורענות מתוארת במילים וַתֹּאכַל אֶת־תְּהוֹם רַבָּה. מכת החום והיובש כה חזקה, עד שהיא נראית כשואבת ומייבשת אפילו את עומק המים הגדולים של התהום והנהרות [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. על פי דרך המשל, התהום מסמלת את מצרים, העמוקה מבחינה טופוגרפית ביחס לארץ ישראל, לשם ירדו ישראל לבקש עזרה ושם החלה לכלות בהם המגפה [מלבי"ם].
לאחר התייבשות המים, האש וְאָכְלָה אֶת־הַחֵלֶק. המילה הַחֵלֶק מתייחסת לחלקת השדה ולאחוזת האדמה [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], אשר גידוליה נשרפים ומתייבשים [מצודת דוד]. הוספת ה"א הידיעה למילה מרמזת כי מדובר בחלקת השדה של המלך, דבר המורה על כך שהפורענות באה בעוון המלך שהנהיג את העם בדרך רעה, והעם הלך בעקבותיו [רד"ק]. לחלופין, החלקה מסמלת את ארץ ישראל עצמה, נחלתם של ישראל, שאליה הגיעו לבסוף החרב והמגפה [מלבי"ם].