תשובתו הניצחת של עמוס לכהן אמציה חושפת את הפער העמוק שבין נביא אמת לנביאי שקר. בעוד שאמציה תופס את הנבואה כמקצוע שנועד לפרנסה, עמוס מתנער לחלוטין מהתואר הרשמי ומציג את עצמו כאדם עובד כפיים, שהשליחות הוטלה עליו ממרום.
הכרזתו של עמוס כי לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי מוסכמת על ידי רוב הפרשנים כהצהרה על כך שלא הכין את עצמו לנבואה מיוזמתו, לא למד אותה כמקצוע וגם לא ירש את התפקיד מאביו [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, שטיינזלץ]. הוא מדגיש שאינו מחפש לעצמו שם ויוקרה [מלבי"ם], ובעיקר – בניגוד לנביאי השקר, הוא אינו מתנבא כדי לקבל שכר או פת לחם [רש"י, מצודת דוד]. בהקשר זה, יש לציין כי המילה אָנֹכִי החוזרת בפסוק שלוש פעמים, נהגית בכל פעם במלעיל, כלומר בהטעמת האות נו"ן [מנחת שי, רד"ק].
את חוסר תלותו הכלכלית הוא מנמק בהיותו בוֹקֵר, כלומר רועה, מגדל או בעלים של בקר [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, שטיינזלץ]. סביב הצהרה זו קיימת מחלוקת מעניינת לגבי מעמדו של הנביא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת גם על דברי חז"ל, היא שעמוס היה אדם עשיר מאוד, בעל מקנה, נכסים וכרמים, ולכן לא היה זקוק לטובות הנאה או לתשלום עבור נבואתו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים פסוק זה כביטוי הפוך של ענווה ופשטות; עמוס מתאר את עצמו כאדם עני ופשוט, רועה צאן ובקר, שלא העז כלל לחשוב על נבואה עד שה׳ לקח אותו מאחרי הצאן [אברבנאל].
עיסוקו הנוסף של עמוס הוא וּבוֹלֵס שִׁקְמִים, כאשר השִׁקְמִים הם למעשה סוג של תאנים [מצודת ציון, רד"ק]. לגבי משמעות הפועל וּבוֹלֵס, הפרשנים מציגים שני כיוונים עיקריים:
הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון חיפוש ובדיקה, בדומה למילה "בולש". לפי פירוש זה, עמוס היה בודק את העצים כדי לדעת מתי נכון לקצוץ אותם כדי שיצמחו היטב או כדי להפיק מהם קורות עץ [רש"י, מלבי"ם, רד"ק]. חילוף האותיות בין שי"ן לסמ"ך מוסבר בכך שעמוס היה כבד פה ומגמגם בלשונו [רש"י].
הגישה השנייה מסבירה את המילה מלשון בלילה וערבוב. לפי קו מחשבה זה, עמוס היה לוקט את פירות השקמה ומערבב אותם יחד עם חומרים אחרים כדי להכין מאכל עבור הבקר שלו [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. גישה נוספת ופשוטה יותר מסכמת כי הכוונה היא לאדם שמטפל בעצי השקמה ולוקט את פירותיהם [אברבנאל, שטיינזלץ, רד"ק].