הנביא עמוס מתעמת ישירות עם אמציה, שניסה להשתיקו ולגרשו. עמוס מבהיר כי ציווי אנושי אינו יכול לבטל שליחות אלוהית, ועצם הניסיון לבלום את דבר ה' מוביל להתגלות חדשה וקשה אף יותר.
הפנייה וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר־ה' מגיעה לאחר שעמוס הבהיר שאינו זקוק לשכר עבור נבואתו, ולכן הוא ישמיע את דבר ה' ללא תלות באיומי אמציה [מצודת דוד]. פרשנים אחרים מסבירים כי מילים אלו פותחות נבואה חדשה שלא הייתה ידועה לעמוס קודם לכן. בעוד שיש מי שמפרש כי זוהי נבואה כללית על גלות ישראל הקרבה [מלבי"ם], הגישה המרכזית היא שהנבואה מופנית כעת באופן אישי וקשה נגד אמציה עצמו, הכוללת עונשי גלות ומוות לו ולמשפחתו, וזאת כעונש ישיר על כך שניסה למנוע את נבואת ה' [רד"ק].
אמציה דורש מעמוס: לֹא תִנָּבֵא וכן וְלֹא תַטִּיף. רוב הפרשנים מסכימים כי הפועל להטיף משמעו דיבור, הוכחה או נבואה. מקור המילה הוא משורש של נטיפה והזלה, שהושאל לעניין הדיבור [מצודת ציון], או דיבור המועבר ברמז [אבן עזרא]. עם זאת, יש המבחינים בין שני הפעלים: בעוד ש"נבואה" מתייחסת לחיזוי העתיד, "הטפה" היא נבואה קצרה וקטנה יותר, בבחינת "טיף טיף", שנועדה רק להוכיח את העם ולהחזירו למוטב, ואמציה אוסר על עמוס אפילו את המעט הזה [מלבי"ם].
האיסור מופנה כלפי בֵּית יִשְׂחָק. משמעות הביטוי הפשוטה היא התייחסות לעם ישראל כצאצאי יצחק [שטיינזלץ], ובהמשך לנבואות הקודמות של עמוס על במות יצחק וירבעם [רד"ק]. לצד זאת, פרשנים מוצאים בביטוי גם משמעות סמלית של שחוק ולעג. יש המסבירים כי אמציה טוען שאין טעם להוכיח את העם משום שהם רק ילעגו וישחקו על דברי התוכחה [מלבי"ם], ויש המפרשים כי הממלכה כולה הפכה ל"בית שחוק", שכן מעשיהם הרעים ועבודת האלילים שלהם הופכים אותם לראויים ללעג בעצמם [אברבנאל].