תפילתו של הנביא מתגלה ככוח עמוק המסוגל לשנות גזרות קשות ולהפוך את מידת הדין למידת הרחמים. המילה נִחַם, המופיעה בפסוק כפועל בלשון עבר [אבן עזרא, רד"ק], מבטאת תהליך של היפוך מחשבה [מצודת ציון]. משמעות הדבר היא שה׳ כביכול התחרט על הגזרה [מצודת דוד], התרצה וויתר [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי בעקבות תפילת הנביא, ה׳ נעתר לבקשתו וביטל את העונש המתוכנן.
באשר להבטחה האלוהית לֹא תִהְיֶה, עולה השאלה מהו היקף הביטול של אותה גזרה. גישה מעמיקה מבהירה כי אין הכוונה שהרעב לא יבוא כלל, שהרי הנביא זעק והתפלל רק לאחר שרוב התבואה כבר הושחתה. משמעות ההבטחה היא שהרעב שניחת על העם לא יוביל לכליה מוחלטת ולהשמדה סופית, אלא ייעצר לפני שלב האובדן הגמור [אברבנאל].