אמציה כוהן בית אל מגרש את עמוס הנביא ורואה בו מטרד, אדם פשוט ואלמוני המגיע מממלכת יהודה הקטנה והענייה, ומעיז להתנבא במרכז הפולחן והשלטון החזק של ממלכת ישראל [ביאור שטיינזלץ].
על הדרישה וּבֵית־אֵל לֹא־תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא מסבירים הפרשנים את הסיבות לגירוש. יש המציינים כי המקום כולו מוקדש לעבודה זרה ולכן מזוהה עמה לחלוטין [רש"י]. מעבר לכך, נבואה במקום זה טומנת בחובה סכנת חיים של ממש, שכן אנשי המלך עלולים להרוג את הנביא אם ימשיך להשמיע דברי פורענות [מצודת דוד]. סיבה נוספת היא חוסר התוחלת שבנבואה שם, שכן העם לא יקבל מוסר ותוכחה פומבית במקום כזה, והשלטונות ודאי לא יעניקו תמיכה או פרנסה לנביא היוצא נגד פולחנם [מלבי"ם].
הפסוק מנמק את האיסור בשני תארים המיוחסים לבית אל. התואר הראשון הוא מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ. הגישה המרכזית היא שהכוונה למקדש העגלים שהקים המלך, המשמש כמרכז הפולחן המלכותי ומקום מושבו ההיסטורי של בית המלוכה [מלבי"ם, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים ביטוי זה כתיאור לארמון מבוצר [מצודת ציון].
התואר השני הוא וּבֵית מַמְלָכָה. ביטוי זה מדגיש את עוצמתו השלטונית של המקום. השלטון מוחזק בידי המלך מזה כמה דורות, וידו תקיפה וחזקה להעניש את מתנגדיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].