במחזה נבואי נגלית נוכחותו של ה' כשהוא ניצב בעמדה של מדידה ובחינה, ובוחן את מצבו המוסרי של העם באמצעות דימויים מעולם הבנייה.
הפרשנים מסכימים כי המילה אֲנָךְ, שאין לה מקבילה בשפה העברית, מקורה בערבית ומשמעותה עופרת או בדיל [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. בהקשר של מלאכת הבנייה, הכוונה היא ל"קו משקולת" – כלי מדידה המורכב ממשקולת עופרת התלויה על חוט ארוך, שבאמצעותו הבנאי מוודא שקיר החומה נבנה בצורה ישרה ומדויקת [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
כאשר הנביא רואה את ה' ניצב עַל־חוֹמַת אֲנָךְ, הוא מתאר חומה גבוהה וישרה שנבנתה בעזרת אותו קו משקולת [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. במישור הסמלי, החומה מייצגת "חומת משפט" או שורת הדין [רש"י, רד"ק]. יש הרואים בחומה זו סמל לבריאה כולה ולמציאות המקפת אותנו, אשר נבנתה מלכתחילה על יסודות של דין מדויק והשגחה כללית [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת מפרשת שה' מציב בקרב העם "חומת עופרת" מטאפורית, המהווה חסם שמונע ממנו להמשיך להעלים עין מפשעיהם [אבן עזרא]. פירוש נוסף, המבוסס על המדרש, דורש את המילה אנך מלשון אונאה, ורואה בה חומת עושק ורמאות שהעם בנה [רד"ק].
המשך המראה, וּבְיָדוֹ אֲנָךְ, מתאר את ה' אוחז במשקולת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהדבר מסמל את קו המשפט המדויק שבו ה' מודד ושופט את העם על פי מעשיהם [רש"י, רד"ק]. אף על פי שבניית העולם כבר נשלמה, ה' ממשיך להחזיק את האנך בידו כדי למדוד מחדש בכל עת, מה שמבטא השגחה פרטית ונקודתית המענישה את החוטאים בהתאם לזמן ולמצב [מלבי"ם]. מדרש חז"ל מוסיף ציור ציורי שבו ה' אוחז באנך כבעל חוב המחזיק בידו שטר חוב, ועומד מוכן לגבות אותו מידי החייבים [רד"ק].
עם זאת, לצד מידת הדין הנוקשה, עצם העובדה שהאנך נמצא "בידו" של ה' טומנת בחובה גם מסר של נחמה. הדבר מורה על כך שה' שולט במידת העונש ולא יעשה בעם כליון מוחלט, שכן בידו מוחזקות הן הנקמה והן הרחמים, וטבעו לנטות כלפי חסד [רד"ק].