עמוס, פרק ח׳, פסוק י׳

ה' יביא חורבן שבו המעבר החד משמחה לייאוש יתבטא בכך שוְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל על צרות ההווה והעתיד, וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה על מה שאבד בעבר, בדומה לאבל הלאומי הכבד על מות המלך יאשיהו. הצער העמוק יקבל גם ביטוי גופני מוחשי, וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק לאות תפילה וצום, וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה, כלומר תלישה ומריטה של שערות הראש לאות כאב. חורבן הארץ יורגש כבד מנשוא, וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד, כמו אב שמתאבל על בנו היחיד שמת ואין לו ילד אחר להתנחם בו. וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר, מצב קיצוני של אובדן כל תקווה, שבו אפילו הנחמה הבסיסית של האדם על כך שהוא עצמו נותר בחיים תיעלם לחלוטין.