עמוס, פרק ח׳, פסוק י״ב

תקופה של צימאון רוחני עמוק ואובדן דרך עתידה לבוא, שבה בני ישראל יחפשו בייאוש אחר הדרכה אלוהית. הם וְנָעוּ, כלומר ינדדו, ויקיפו בחיפושם את ארבע רוחות השמים מִיָּם עַד־יָם, מים סוף שבדרום ועד לים הגדול שבמערב, וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח. בני העם יְשׁוֹטְטוּ, ילכו אנה ואנה בחוסר כיוון, כדי לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' ולחפש דברי נבואה, אך הם וְלֹא יִמְצָאוּ. חיפוש זה בגבולות ארץ ישראל ממחיש כי אפילו בתוכה תיפסק הנבואה, וקל וחומר מחוצה לה, אך הוא גם מרמז על פיזור העם בגלות עצמה. בכל מקום שאליו יגיעו בגלותם הם יחפשו את דבר ה' ללא הצלחה, שכן ייפסקו לחלוטין הנבואה ובת הקול.