יצא לכם פעם לראות מישהו שמתאמץ ממש קשה בשביל משהו שהוא לגמרי לא נכון? תארו לעצמכם אנשים שמוכנים ללכת ברגל ימים שלמים רק כדי לעשות מעשה רע. זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל באותה תקופה.
במקום להאמין בה׳, העם התחיל לעבוד פסלים ועגלי זהב. הנביא מוכיח אותם על כך שהם עזבו את האמת, ובמקום זאת הם נשבעים בשם של אלילים שקריים. הנביא קורא לאלילים האלה באשמת שומרון. המילה אשמה מופיעה כאן כי עבודה זרה היא חטא ואשמה גדולה. ולמה שומרון? כי שומרון הייתה עיר הבירה, והמלכים שלה הם אלה ששכנעו את העם לעבוד את עגלי הזהב ומשכו אותם אחריהם.
במקום להישבע בשם ה׳, אנשים היו אומרים אחד לשני חי אלהיך דן, כלומר, הם נשבעו בעגל הזהב שהוצב בעיר דן שבצפון. הם אפילו היו מוכנים לערוך מסעות ארוכים וקשים מאוד בשביל הפולחן הזה. המילים וחי דרך באר שבע מתארות איך העם היה נשבע בדרך הארוכה והמייגעת שהם עשו עד לעיר באר שבע שבדרום, רק כדי לעבוד שם אלילים. הם חשבו שיקבלו שכר על כל הטרחה הזו בדרכים.
בגלל שהם השקיעו כל כך הרבה כוח בדברים לא אמיתיים, הנביא אומר להם שהתוצאה תהיה עצובה. ונפלו ולא יקומו עוד אומר שבעקבות המעשים שלהם הם ייפלו, והם לא יצליחו לקום מהנפילה הזו במשך זמן רב.