עמוס, פרק ח׳, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לחשוב מה היה קורה אם האדמה הייתה יכולה להרגיש איך בני האדם מתנהגים עליה? הנביא מספר לנו שבאותו זמן אנשים התנהגו בצורה מאוד לא טובה אחד לשני, לקחו דברים שלא שלהם והציקו. המעשים האלו היו כל כך חמורים, עד שהטבע בעצמו כבר לא יכול היה לסבול זאת, והרגיש שהוא חייב לעשות צדק. לכן כתובה המילה תִרְגַּז, שפירושה רעידה וזעזוע חזק של האדמה. המילה וְאָבַל לא מתארת כאן רק עצב, אלא חורבן והרס, כדי לנקות את העולם מהמעשים הרעים. כדי שנבין עד כמה הזעזוע יהיה גדול, הנביא מדמה את זה לשיטפון אדיר. הוא משתמש במילה כָאֹר, שזה בעצם כמו לומר "כיאור", כלומר כמו נהר הנילוס הגדול שבמצרים. כשנהר הנילוס מתמלא, הוא עולה ושוטף את כל השדות. כשהמים גועשים הם מעלים מתוכם בוץ, וזה הפירוש של המילה וְנִגְרְשָׁה, כלומר משהו שזז ונעקר ממקומו. לאחר מכן, כל הבוץ נופל לקרקעית, כפי שמתארת המילה וְנִשְׁקְעָה, שפירושה שקיעה לעומק. בדיוק כמו הנהר שמעלה את הבוץ ואז משקיע אותו כדי שהמים יהיו שוב נקיים, כך גם הארץ. היא תסער כדי להוציא מתוכה את כל הרוע, ורק לאחר מכן תוכל להירגע, לשקוט ולחזור להיות מקום טוב.