חשבתם פעם כיצד החברה צריכה לנהוג כלפי אדם שמנסה לגרור אחרים לעשות מעשים חמורים, כמו לעזוב את ה' ולעבוד עבודה זרה? בדרך כלל, כאשר מעמידים אדם למשפט, השופטים משתדלים מאוד למצוא דרך לזכות אותו ולרחם עליו. אך במקרה של אדם שמסית ומדיח אחרים לרעה, התורה כותבת הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ. כפילות המילים באה ללמד אותנו שכאן בית הדין נוהג בחומרה רבה ולא מחפש סיבות לוותר לאותו אדם, וזאת בשל הסכנה העצומה שהוא מביא לחברה.
כאשר מגיע הרגע להעניש את המסית, התורה פונה לאדם שאותו ניסו לשכנע ואומרת לו יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה. כלומר, אתה תהיה הראשון שתפעל נגדו. מדוע דווקא הוא? מכיוון שהוא זה ששמע את דברי הכפירה והיה קרוב להיפגע מהם. כאשר הוא פועל ראשון, הוא מוכיח לכולם שהוא מתנגד לחלוטין למעשה הרע ושפסק הדין של השופטים הוא מוצדק ונכון. מיד לאחר מכן נאמר וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה, שאר העם מצטרף כדי להשלים את העונש. הדבר מראה שלא מדובר בנקמה פרטית או בלקיחת החוק לידיים, אלא בהליך משפטי מסודר של בית דין שנועד להגן על כולם.
אולי משפט כזה נשמע קצת נוקשה, אך חשוב לזכור שהתורה כולה מבוססת על מידת הרחמים. העונש החמור שניתן לאותו אדם אינו נובע מאכזריות, אלא להפך, מתוך רחמנות גדולה ואמיתית על כלל הציבור. בדרך זו מסלקים את הרע מתוכנו, שומרים על החברה כולה בטוחה, ומרתיעים אנשים אחרים מלעשות מעשים מסוכנים כאלה בעתיד.